א- אוכל

"אתה מה שאתה אוכל"

אוכל

פתיחה:
אולי הדבר החשוב ביותר- שלשמו התכנסנו כאן- שכן מהו האוכל אם לא הדבר בו אנחנו מזינים את גופנו (ה-תזונה*)
חשוב להבין- האוכל הוא בעצם האנרגיה של הגוף, הוא מה שמספק לגוף את מירב המרכיבים- כדי שיבנה את שריריו, יחזק את עצמותיו, ויכניס ויטמינים ושאר דברים חיוניים אל מחזור הדם שלנו.
המצב הנורמלי של הגוף- הוא להיות בריא, לתפקד באופן מלא ולנהל אורח חיים תקין.
אם תסתכלו על בעלי החיים- הם כמעט ואינם חולים או סובלים אף פעם (אלא אם נפגעו מחיה אחרת או שהאדם פגע בהם)
לצערנו האדם הוא היצור היחיד עלי אדמות, שלוקח את האוכל, משנה את הרכבו, את צורתו, משמר אותו, מתבל אותו, "מעשיר" אותו ומייצר אותו באופן מלאכותי בעזרת חומרי הדברה, ריסוס והנדסה גנטית. כל אלו באים לרעתנו, אך על זאת נרחיב בהמשך. רק שימו לב שהבדל זה, בינינו לבין החיות, הוא גם הסיבה לכך שאנחנו, המין האנושי, למרות היותו המין המפותח והחכם ביותר על הפלנטה- ממשיך לגרום לעצמו הרס עצמי של מחלות וחולי ואחוזי תמותה גבוהים ביותר, אין אף מין שמזיק לעצמו והורג את עצמו בגלל מה שהוא אוכל- כל הכבוד לנו.

ועכשיו לתכלס:
קשה לדעת מאיפה להתחיל כשמדברים על אוכל, יש כל כך הרבה שאלות, ותמיד התשובות אליהם קשורות להרבה יותר מרק "מה אוכלים", הן קשורות גם להשלכות מוסריות, אקולוגיות, תרבותיות, חברתיות, ובריאותיות- לא בהכרח בסדר הזה.
וכמובן שכל אוכל הוא גם "סיפור", מדוע אנחנו אוכלים את מה שאנחנו אוכלים? האם כי אלה הדברים שהתרגלנו לאכול מהבית, כשהיינו ילדים ? (הגיוני מאוד), האם כי זה מה שטעים לנו? (וואי איך בא לי פיצה*) או כי זה מה שהחברים שלנו והסביבה הקרובה אלינו אוכלים (נצא לאכול סושי? \ המבורגר \ שווארמה)? האם כי זה פשוט הרגלים?
(קורנפלקס עם חלב בבוקר \ כוס קפה לפני שמתחילים את היום)

לכן בבואי לדבר על נושא הרי גורל זה, אנסה לעבוד בצורה שיטתית שאולי תעזור לי וגם לכם- להבין בצורה פשוטה ובהירה יותר, פשוט דרך שאלות פשוטות- שאלות ה-"מ" - מה? מתי? איך? איפה? ומדוע?
ואין דרך אחרת מלבד לענות ולהתמודד עם השאלות האלה, אז פשוט נתחיל.
(כדי לעשות את הדברים אפילו עוד יותר פשוטים- אסמן בקו תחתון את ההמלצות העיקריות שלי מהתשובה)

מה אוכלים?
אולי השאלה הכי חשובה, וברור שהיא מתקשרת גם לכל השאלות האחרות ולעוד הרבה יותר מכך.
אם אנסה להכניס זאת תחת הגדרה אחת פשוטה זה יהיה "מזון טבעי וראשוני" - כלומר, מזון מהטבע, כלומר מזון שגדל באדמה ומגיע אלינו מן הטבע, והוא כולל בתוכו: דגנים, זרעים, אצות, ירקות ופירות, נבטים, צמחי תבלין וצמחי מאכל.
כל אלה מספקים את התזונה המלאה לגופנו, וגם, בשילוב ובמינון הנכון- יוצרים איזון אנרגטי בגוף- כלומר הגוף לא בחוסר אנרגיה ולא בעודף אנרגיה.- העיכול מתבצע כראוי, ואינו מבזבזים אנרגיה על עיכול יתר, סילוק שאריות ופסולת מהקיבה ועבודה פנימית של הגוף.

חשוב לומר שזה אומר גם שמזון ראשוני, הוא מזון לא מעובד- כלומר מזון שלא הקפיאו, קיררו, חיממו, שימרו, והוא טרם עבר עיבוד- כלומר נשאר בצורתו המלאה (כמו למשל קמח מחיטה מלאה ולא הקמח הלבן הרגיל שרובנו מכירים כיום*)
מזון זה אינו כולל בתוכו מזון מהחי, כלומר ביצים, חלב או בשר.
אך זה כבר מתקשר לדיונים אחרים, ואני משער שהם יעלו בהמשך.
מזון זה מתקשר בדרך כלל גם עם היותו מזון אורגני לא מרוסס, ולא מהונדס גנטית וגם לזה תהיה התייחסות בהמשך.

מתי אוכלים?
אין על השאלה הזאת תשובה שיכולה להיות נכונה, אין שעה או זמני ברזל שבהם חייבים לאכול, אך עדיין יש כללים מסוימים שיכולים לעזור לנו. קודם כל הכלל הכי חשוב הוא - לאכול כשאתה רעב, כלומר לא לאכול רק כי יש עכשיו הפסקה או כי עכשיו כולם אוכלים. תקשיבו לגוף שלכם. הקיבה היא שריר מדהים שעובד כל הזמן וללא הפסקה בעיכול האוכל שהכנסתם לגופכם, ברגע שהקיבה מסיימת לעכל את המזון הקודם שהכנסתם לגופכם, וברגע שבזבזתם אנרגיה- כלומר השתמשתם בחלק מן המזון- האנרגיה - שנכנסה כבר לגופכם, הגוף מאותת כי הוא צריך עוד אנרגיה, ולכן נוצרת אצלנו תחושת הרעב, בדר"כ אין שופט טוב יותר מהקיבה עצמה, כשהבטן מתחילה לקרקר או להשמיע רעשים, אז אנחנו יודעים שאנו רעבים. דבר זה אינו סתם, ברגע שאנחנו רעבים- אנחנו נהיה גם במצב יותר טוב "לקלוט" את הארוחה שלנו, כלומר, מנגנוני העיכול שלנו, כמו הרוק, ומיצי הקיבה, יפעלו באופן טוב יותר (ייווצר יותר רוק לקראת האכילה, וגם יותר מיצי קיבה העוזרים בתהליך העיכול),  האוכל יתעכל בצורה טובה יותר וילך בדיוק למקומות בגוף שכמהים אליו (שרירים, תאים, עצמות*) ואינו נשאר כפסולת של אכילת יתר או אכילה סתמית.

בנוסף יש עוד סברה מעניינת שאומרת שבלילה- גופנו נמצא בתהליך הניקוי שלו, הגוף מנקה את הרעלים שנכנסו לגופנו במהלך היום (אם דרך המזון שאכלנו או דרך האוויר שנשמנו) לכן מומלץ לא לאכול בשעה מאוחרת וסמוך לשינה
שכן הגוף מתכונן לתהליך הניקוי שלו, ואל לנו להכביד עליו, מה גם שמנגנון השינה נכנס לפעולה (ניקוי, מנוחת הגוף, מילוי המצברים ליום שיבוא), וברגע שאנחנו נאכל בסמוך לשינה- יכנס לפעולה גם מנגנון העיכול- שני אלה יפעלו במקביל ויהוו גורם מפריע אחד לשני. כלומר- גם לא נשן טוב וגם לא נעכל טוב.

מעבר לכך- גם כשאנחנו קמים, אל לנו לאכול ישר עם הקימה, שכן הגוף עדיין במצב של "התעוררות" האיברים הפנימיים מתחילים לעבוד לאט לאט, ולהכניס אוכל לגופנו יגרום לקושי רב.
וחשוב מאוד להבין- המזון הוא כמו "דלק" לגוף ברגע ש"תדלקת", אז יש לך אנרגיה.
חשוב על כך שאתה נוהג במכוניתך, ובחזרה לביתך, נכנסת לתחנת הדלק ומילאת "פול טנק" (מכל מלא), האם בבוקר תכנס שוב לתחנת הדלק בתחילת נסיעתך? אכילת ארוחת בוקר (במידה ואכלת כראוי בערב) משולה בדיוק לכך.
לכן מה שאני ממליץ בבוקר- היא לשתות כוס או שתיים של מים (מזרים את הדם ו"מעורר" את האיברים הפנימיים.)
ואם ממש רעבים- אז לאכול דברים קלים לעיכול - פירות או ירקות. (אני מעדיף פירות בגלל הסוכר שיש בהם התורם לאנרגיה זמינה לגוף*).

מבחינה פיזיולוגית- אפשר לחשוב על הגוף גם כמכונה הפועלת בצורה מחזורית:
צהריים עד ערב- הקנייה (אכילה ועיכול)
ערב עד לפנות בוקר - הטמעה (ספיגה ושימוש)
לפנות בוקר עד צהריים- הרקה (ניקוי, הגוף נפטר מחומרי הפסולת והעודפים)

למרות שכל אחד מהתפקודים האלה מתבצע לאורך כל היום בשעה כזאת או אחרת, בשעות מסוימות של היום- התפקודים האלה נמרצים יותר ופועלים בצורה טובה יותר. (ארחיב על עניין המחזורים בהמשך)

איך אוכלים:
שאלה קצת מצחיקה כשחושבים עליה- "מה זאת אומרת איך אוכלים? בסכין ומזלג"
ועכשיו ברצינות, היא אומנם נראית פשוטה וסתמית אך לדרך בה אנחנו מכניסים את המזון לגופנו- יש משמעות רבה.
ברמה הכי תמציתית שיש- לאכול לאט. מה שמצער היום- זה שאנשים תמיד ממהרים למקום מסויים, צריכים להספיק לעשות משהו מסויים, אין להם אפילו רגע אחד, לשבת, להירגע, ולאכול כמו שצריך.
לפעמים המצב כזה גרוע שהם אוכלים בעמידה או תוך כדי הליכה.
כשאוכלים- צריך להיות במצב שרק אוכלים. זה זמן להירגע קצת מכל שאר הדברים האחרים שאנחנו עושים במהלך היום שאינם אכילה. ולתת לגוף רגע לנוח ולקלוט לתוכו אנרגיה להמשיך במירוץ המטורף הזה שאנחנו מנסים לרוץ בו כל הזמן.

לאכול לאט, פירושו, ללעוס לאט והרבה,
 הלעיסה- היא בעצם התהליך הראשון של גופנו לעכל את המזון.
השיניים, גורסות וטוחנות את האוכל, ובכך כבר מתחילות לפרק אותו מקלות על הקיבה את תהליך הפירוק,  במקביל הרוק שיש לנו בפה "נדבק" למזון ומסייע לו בתהליך העיכול ובמעבר תקין אל הקיבה,
לכן עדיף שנלעס- כלומר נפרק את האוכל לכמה שיותר מזערי לפני שאנחנו מורידים אותו לקיבה, וניתן לרוק להידבק ולהתערבב בו כדי שיגיע בצורה סדירה אל הקיבה.
אנקדוטה מעניינת, יש שיטה לדיאטת הרזיה שנקראת "שיטת הלעיסה" והיא טוענת ש-
"לא משנה מה אתה מכניס אל פיך- דאג שאתה לועס אותו לפחות כ-30 פעמים לפני הבליעה"
לא יודע אם צריך להגזים ולספור לעיסות, אך יש אנשים שלפעמים דבר זה עוזר להם, כך הם מצליחים לתת מספר לכמות הלעיסות ובעצם החשיבה על כך בזמן הלעיסה- הם ממשכים את הפעולה.
דאגו פשוט לא לאכול מהר ובחוסר נחת. תשבו, תדאגו שנעים וטוב לכם. יש גם חשיבות לא לאכול
במצבי פחד, לחץ או חוסר נחת, במצב כזה הגוף "נמצא במקום אחר" והאוכל לא מתעכל כראוי ואיננו סופגים ממנו את מירב הערך התזונתי הגלום בו.

דבר שני זה העניין הקוגניטיבי. מבדיקות ומחקרים נוטים לומר כי תחושת השובע מגיע אלינו מהמוח לאחר  כ-20 דקות מתחילת האכילה. אני לא חושב שזה משנה כל כך אלא משנה יותר העובדה שלוקח קצת זמן לתחושת השובע להגיע ושתחושת השובע מגיעה מהמח והיא נגמרת ע"י כך שהמח שלנו מקבל את הרשמים,- "אכלתי מספיק",
ברגע שאנחנו "טורפים" את האוכל. ממש עטים עליו, אנחנו אוכלים מאוד מהר, בקושי לועסים, ולא מצליחים להעביר כראוי למח- ששבענו או שאכלנו מספיק. עד שהמח כבר מאותת לנו- אנחנו כבר מרגישים מפוצצים ומלאים וגומרים לנטל ועומס על עצמנו. מה גם שלא תמיד אנחנו מקשיבים למח ובגלל שהאוכל מאוד טעים לנו או סתם מתוך גרגרנות, איננו יכולים להניח את המזלג ופשוט סתם ממשיכים "לנשנש".

מה שאני עושה ועוזר לי- הוא להשתמש במזלג ולא בכף- כך מכניס כמויות קטנות יותר בכל ביס - מה שמאט את זמן האכילה. ודבר שני- אני פשוט משתדל להניח את המזלג לאחר כל ביס- חשוב להתענג על הביס ולתת לעצמך להיות מידע לאוכל הנמצא בפיך- ולא לשאר האוכל הנמצא בצלחת. לאט לאט, שוואיה שוואיה, הרבה אנשים שאני מכיר, כבר מכניסים אל פיהם את הביס השני עוד לפני שסיימו ללעוס את הראשון. למה?

איפה אוכלים?
גם שאלה זאת היא קצת מצחיקה כי כמובן שאפשר לאכול בכל מקום, אבל אם נחשוב על זה לעומק-
חשוב שהמקום בו אנחנו אוכלים יהיה נקי ונעים, אם המקום מלוכלך, יהיה קל לחיידקים שקיימים שם (באבק או בכלי האוכל שלנו) להצטרף לאוכל שלנו במסעותיו לקיבתנו ובכך להיכנס לתוך גופנו. דבר נוסף הוא לאכול ללא גירויים אחרים, עדיף שכשאתה אוכל, אל תראה טלוויזיה ואל תקרא עיתון, תתרכז באכילה, תעריך את המזון שנמצא על שולחנך, תעריך את האדם שהכין אותה ותן מחמאה (לעצמך אולי, או למישהו אחר) מניסיון אני יודע שכיף לקבל פידבקים על אוכל שהכנת ומישהו אחר אוהב. תן לגוף שלך להתרכז בעיכול האוכל ובתפקודו.
האמת היא שיש לזה עוד יתרונות, כשאתה אוכל עם עוד אנשים- ואינך נתון לגירויים שונים, אתה מרוכז באנשים שמולך, ויכול לנהל איתם שיחה אמיתית, שלא מושפעת מגירויים אחרים. לא סתם תמיד יש שיחות טובות בזמן האוכל בין אנשים.


מדוע אוכלים?
נראה לי שכבר השאלה נענתה למעלה- אבל בגדול- במישור הכי בסיסי של העניין- כדי לספק לגוף אנרגיה.
לכן- עלינו לנסות ולספק לגוף את האנרגיה הדרושה לו, לא פחות מדי ולא יותר מדי, ולהבין שעלינו לאכול רק כשאנחנו רעבים- כלומר שלגוף יש מחסור באנרגיה, ולא סתם להאביס על גופנו עוד ועוד ועוד.
כמה פעמים שמעתם את המשפט "אוף, אכלתי יותר מדי?" או "הייתי צריכה להפסיק כבר לפני חמישה ביסים?"
ברור שהיינו צריכים להפסיק, רק הרבה פעמים, עם כל הכמות והשפע שמסביבנו היום והייצור ההמוני\תעשייתי\מסחרי לאנשים קשה להגיד לעצמם "די" או "אכלתי מספיק", אוכל זה דבר שתמיד אנשים יצטרכו ולכן תמיד גם ייצרו.
לכן אין מה לדאוג שהוא יגמר. ממש מעניין ומשמעותי לראות כמה הבדל יש בין אדם שמסיים את ארוחתו ומרגיש שבע
לבין אדם שזלל וזלל ובקושי מצליח להביא את עצמו לקום מהכסא וללכת לסלון.

עוד דבר שפיתחנו או לא לאכול רק מתוך רעב או מחסור באנרגיה אלא גם מתוך הקשרים רגשיים וחברתיים-
אנחנו אוכלים באירועים חברתיים, וגרוע מכך- אם אנחנו מדוכאים או עצובים.
אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר שהאוכל והרגשות הקיצוניים- לא יקשרו. כלומר- אין בעיה שנאהב את האוכל, את מלאכת הכנתו ונאהב את האכילה עצמה, אך הבעיה המהותית היא "לנחם" את עצמנו באכילה אם קרה לנו משהו רע. בדרך כלל אכילה כזאת היא אינה מבוקרת ואינה מודעת, בא לנו להוציא כל דבר שזמין ונגיש עכשיו מהמקרר ופשוט לאכול ולאכול, ואם חוזרים לכלל שנכתב גם למעלה, אז זכרו כי אכילה במצב של לחץ, דיכאון או פחד פשוט אינה טובה ואינה מזינה.

זהו, השתדלתי לענות על הכל מתוך כלל הידע והניסיון שצברתי, וגם מתוך האמונה שנוצרה אצלי ש-כשאתה עושה משהו נכון- אתה גם מרגיש שזה כך. מקווה שהמילים שכתובות למעלה, ישפיעו על הרגלי האכילה שלכם ואפילו במעט.
טיפ קטן שיכול לעזור זה לנסות כל פעם משהו אחר, להחליט שהיום אוכלים במזלג במקום בכף, או בולעים רק אחרי שלעסנו לפחות עשר פעמים. והכי חשוב- לעשות את הדברים בכיף ומתוך רצון אמיתי.

יקיר

א - אני (פוסט פתיחה)

"הבזבוז הגדול בחיים, טמון באהבה שלא הענקנו, בכוחות שלא ניצלנו, בזהירות האנוכית שאינה מוכנה לסכן דבר, ואשר" בניסיונה להתחמק מן הכאב, מחמיצה גם את האושר"

מרי צ'ולמונדלי -

הכל מתחיל ונגמר בנו- בסופו של דבר, כשאדם רוצה לעשות שינוי אמיתי בחייו ובסביבתו
לא משנה מה יגידו החברים, המשפחה, המורה שלו ליוגה או המאסטר שלו לבודהיזם
בסופו של דבר- כדי ליצור שינוי אמיתי בעולם שלו- הוא חייב לשכנע את עצמו ולעשות את הצעד בעצמו.

לכן החלטתי שהפוסט הראשון בבלוג הזה, יתעסק בנו- בכל אחד, בי, וב-למה החלטתי לכתוב את הבלוג הזה.
לא סתם גם - אני מתחיל באות א'. אני- זה ההתחלה של כל הדברים,
ההנאה בחיי, הכאב והסבל שאני גורם או נגרמים לי, מה שאני מכניס לפי, הבריאות שלי, הגוף שלי, והאושר שלי-
כל מכלול חיי קשור בי- ובאיך אני בוחר לחיות את חיי.

בשורות הבאות אספר על עצמי ועל מה הביא אותי לכתוב כאן:

בתקופה האחרונה חל בחיי שינוי גדול, עולם חדש נחשף בפני שכלל לא הייתי מודע אליו, לפחות לא ברמה כזאת.
השינוי הזה משפיע על כל רובד ורובד בחיים שלי, ויש לו קשר ישיר לכל דבר שאני עושה, אומר, ופועל.
והשינוי הוא פשוט בסך הכל- משמעו פשוט - לחיות נכון יותר.
כשקוראים את המילה נכון, מתעוררות מספר שאלות בראשנו- "נכון למי?" "אולי זה נכון רק לך?"
"מי קובע בכלל מה נכון ומה לא?". על כל אלה אני אענה: "נכון!" "אתם צודקים".
לכל אדם יש ראייה שונה ומחשבות שונות לגבי העולם ובטח ובטח על איך לחיות את חייו.
ולכן מה שאכתוב כאן והדברים שאדבר עליהם- הם הנכונים בעיניי, מתוך כלל הרשמים שקיבלתי, מספרים, מאנשים, ומהיגיון בריא שלי- אלה הדברים והדרך שבה בחרתי לחיות את חיי, וכל רצוני הוא פשוט לשתף אתכם בדרך זאת ולחשוף בפניכם - איך נכון לחיות בריא יותר, מוסרי יותר, נקי יותר, פשוט יותר, ומאושר יותר- בעיני.
איני מיסיונר, איני מפציר בכם לקחת כל מה שכתוב כאן ולפעול רק על פי זה ללא עוררין.
להפך- אני הראשון שאומר שבכל מה שעיניכם קוראות ואוזניכם שומעות- עליכם להטיל ספק, להפעיל היגיון בריא ולסמוך על מחשבתכם ואישיותכם- לברור את הדברים הנכונים לכם ולשלב אותם במרקם החיים שלכם.
עם זאת חשוב להגיד- שאנחנו כולנו בני אדם, ותמיד טוב ללמוד אחד מהשני ולשמוע מה שלאחר יש להגיד,
הראייה שלנו והמחשבה שלנו- טובות ככל שיהיו- הן רק אחת פני כלל התודעות הקיימות בעולם הזה-
וכל אדם הוא עולם ומלואו. לכל אדם מערכת ערכים ואמונות שהוא פועל וחי על פיהם או שלפחות כך הוא רוצה להאמין.
לכן יש דבר מאוד חשוב בללמוד מאנשים, מספרים, מהטבע- מכל דבר שנגלה בדרכך,
לקבל ידע- גם אינך בוחר לקבל אותו כתורה משמיים- זה פשוט כח.
תבחר להשתמש בו או תבחר שלא אך חשוב שיהיה לך אותו.

ועכשיו איך את כל זה מחברים לבריאות ותזונה נכונה?
למי שקצת נכנס לתחום הזה, שאל, בדק, קרא. ישר מבינים שעל כל סוגיה יש לפחות ארבע דעות שונות
אחד שאומר שצריך לעשות משהו מסוים והרבה ממנו, אחד שאומר שאסור באיסור התכלית לעשות אותו, אחד שאומר שמותר אבל במידה כזאת או אחרת, ואחד שאומר שבכלל צריך משהו אחר לחלוטין לאותה המטרה.
הדעות, הוויכוחים בספרות המקצועית והלא מקצועית בכל נושא שקשור לבריאות, תזונה והנושאים הנגזרים מכך-
הם אינסופיים.

לכן חשוב לי לומר על עצמי- אני לא מומחה מטעם אף אחד ושום גוף, לא למדתי בשום מוסד רשמי כזה או אחר,
לא עשיתי קורס או התמחויות בנושאי בריאות ותזונה. כל מה שאני יודע, למדתי בעצמי- מתוך ההבנה שלי ומתוך איך שאני רואה ותופס את המציאות הסובבת אותי והמציאות והידע שנחשפים אלי- מהדפים אשר בספרים, ממחשבותיהם של אנשים ומהטבע שקיים סביבי.

והמטרה שלי בבלוג הזה, יותר מכל- היא פשוט להעביר את הידע- שאני גיבשתי מתוך כלל המקורות שהייתי חשוף אליהם לאנשים אחרים. (כמובן שבהמשך גם אפרסם כאן את כל המקורות שמהם גיבשתי את הידע שלי*).

הדבר הוא פשוט מאוד, כשהתחלתי להתעמק ולהבין בנושאים האלה קצת יותר. פשוט הבנתי כמה זה חשוב שעוד אנשים ידעו על זה, על מה בריא לנו ומה לא, מה מזיק לגוף שלנו ומה מכביד עליו, ומה גורם לנו לעייפות ולמצב רוח ירוד,
ומה תורם לערנות שלנו, לאנרגיה שלנו, לגוף ולנשמה שלנו.

מתוך הכלים האלו ומתוך אמונה בעצמי ובכך שבכל אדם קיים היגיון ונשמה- שמכוונים אותו לחיים טובים ונכונים לו, לאנשים ולכלל היצורים שסובבים אותו ולעולם שהוא חי בו. מהם אני יוצא ומהם אני כותב- אליכם, וגם לעצמי.
כל הדבר הזה - הוא גם תהליך אישי שלי (יחד אתכם), מסע-  ללמוד, להבין, להסתקרן, לשאול, לבדוק, וגם לטעות באיך נכון יותר, בריא יותא וטוב יותר- לחיות את החיים האלה.

מקווה שתלמדו ותפיקו את מירב המשמעות מהמילים שכתובות כאן במטרה להפוך אותם לטובים יותר ואתכם לאנשים מאושרים יותר. ובעיקר- שהכל יהיה בהנאה, בפשטות ובכיף.

בהצלחה לנו